משתקפת בך (השני מתוך טרילוגיה) | סילביה דיי
משתקפת בך- הספר השני בטרילוגיה רבת המכר של סילביה דיי
טעימה מתוך הפרק הראשון:
פרק ראשון
אהבתי את ניו־יורק בעוצמה של אהבה ששמרתי רק לדבר אחד אחר בחיי. העיר היתה מיקרוקוסמוס שופע הזדמנויות של העולם החדש ומסורות של העולם הישן. שמרנים התחככו בבוהמיינים. מוזרויות התקיימו לצד אצילוּת נדירה. הדופק הפועם של העיר הֵזין שושלות של עסקים בינלאומיים ומשך אליו אנשים מכל רחבי העולם.
ומי שגילם בגופו את כל האנרגיה הרוחשת הזאת והשאפתנות והעוצמה הבינלאומית זיין אותי כרגע והעניק לי שתי אורגזמות אדירות. כשקרטעתי לעבר חדר הארונות הגדול שלו העפתי מבט אל המיטה של גידאוֹן קְרוֹס, שמצעיה פרועים מסקס, ונרעדתי מזיכרון העונג. שׂערי עדיין היה רטוב מהמקלחת והמגבת שהיתה כרוכה סביבי היתה פריט הביגוד היחיד שלגופי.
היו לי שעה וחצי עד לעבודה, ממש לא מספיק זמן. הבנתי שאין ברירה ואהיה מוכרחה להקצות זמן משגרת הבוקר שלי לסקס, אחרת אצטרך תמיד למהר ולהילחץ עם הזמן. גידאון התעורר תמיד כשהוא מוכן לכבוש את העולם, והוא אהב ליישם את השליטה הזאת קודם־כול עלי.
בחיי שהייתי בת־מזל.
יולי כבר התחיל בניו־יורק והטמפרטורות הלכו ועלו, ולכן בחרתי זוג מכנסי פשתן מגוהצים וצרים וחולצה בלי שרוולים מבד מקומט בצבע אפור־בהיר, שתאם את צבע עיני. היות שלא היה לי שום כישרון בעיצוב תסרוקות, אספתי את שערי הבלונדיני הארוך לקוקו פשוט, ואז התאפרתי. כשהגעתי למצב ייצוגי, יצאתי מחדר השינה.
שמעתי את קולו של גידאון ברגע שיצאתי למסדרון. רעד קל עבר בגופי כשהבנתי שהוא כועס, קולו נמוך ותמציתי. הוא לא נטה לכעסנות... אלא אם כן הוא התרגז עלי. מדי פעם הצלחתי לגרום לו להרים את הקול ולקלל, אפילו לתחוב את אצבעותיו ברעמת השיער השחורה כפחם והנהדרת שלו, שהגיעה לו עד הכתפיים.
אבל רוב הזמן היה גידאון מופת של עוצמה מרוסנת. לא היה לו שום צורך לצעוק כי הוא היה מסוגל לגרום לאנשים לרעוד כמו עלה נידף בעזרת לא יותר ממבט אחד או מילה אחת קצרה.
מצאתי אותו בחדר העבודה שלו. הוא עמד בגבו אל הדלת ובאוזנו אוזניית בּלוּטוּת'. הוא בהה בידיים שלובות מבעד לחלונות הפנטהאוז שלו שבשדרה החמישית, ונראה אדם בודד מאוד, אינדיווידואל שעומד בנפרד משאר העולם, ועם זאת מסוגל בהחלט לשלוט בו.
נשענתי על המשקוף וגמעתי את המראה שלו. הייתי בטוחה שהנוף שנשקף מולי מעורר השתאות הרבה יותר מהנוף שהוא עצמו רואה.
נקודת המבט שלי כללה אותו ומאחוריו את גורדי השחקים המתנשאים לשמים, שהיו נוכחות עצומה ומרשימה לא פחות. הוא גמר להתקלח עוד לפני שהספקתי לזחול החוצה מהמיטה. הגוף הממכר שלו היה עכשיו לבוש בשניים מתוך שלושה חלקים של חליפה מחויטת ויקרה להחריד - מה שהדליק אותי תמיד, אני מודה. מאחור חשף גופו ישבן מושלם וגב איתן וחסון, עטוי בווסט.
על הקיר היה קולאז' גדול של תצלומים של שנינו כזוג, ותצלום אחד אינטימי מאוד שלי, שהוא צילם בזמן שישנתי. רוב התמונות צולמו בידי צלמי פפראצי שעקבו אחריו בלי הפסקה. הוא היה גידאון קרוס, מ״תעשיות קרוס״, ובגיל המגוחך עשרים ושמונה כבר היה אחד מעשרים וחמישה האנשים העשירים בעולם.
למיטב ידיעתי, נתח ניכר ממנהטן היה שייך לו; הייתי משוכנעת שהוא הגבר הכי לוהט בכדו הארץ. והוא שמר תמונות שלי בכל מקום שהוא עבד בו, כאילו בכלל ייתכן שכיף להסתכל עלי כמו שכיף להסתכל עליו....
